היא המאוהבת והיא המהורהרת

ליאור לא חשבה שאת השעה שתיים בלילה היא תבלה בשיטוטים ברחובות העיר המעופשת הזו. היא הייתה בטוחה שכשתעבור לפה הכל יסתדר. הכל יתחיל מחדש.

היא סידרה לעצמה את דירת הסטודיו החדשה ששכרה במחיר מציאה, העמידה את החפצים כמו שהיא אוהבת. את הספרים שלה העמידה מסודרים על פי ז'אנר במדף שאת חוריו היא תלתה לגמרי בעצמה. על פינת הכתיבה ריכזה כמה ניירות שתמיד דאגה להשאיר בערימה אחת. קנתה שני פופים חדשים ונחמדים לפינת טלוויזיה, וכשהביטה בהן בסלון שלה, הרגישה שהיא משהו אחר. מעולם היא לא חשבה שפופים הם רעיון נחמד, היא תמיד חשבה שזה ילדותי ומגוכך, ופתאום זה אפילו העלה בה חיוך. היא המשיכה לפזר ניחוחות של חדש לכל עבר. "אני ליאור ואלו החיים החדשים שלי" היא כתבה על פתק קטן ותלתה על הארון.

אבל כבר בלילה הראשון, כששכבה במיטה, היא הבינה שהכל הצגה שהיא עושה לעצמה. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה קצרצרים | עם התגים , , , , , , , | כתיבת תגובה

פרצופים מצחיקים

שמרית לא אהבה שאני עושה לה את הפרצופים המצחיקים שלי, זה תמיד היה מבחיל אותה. ואני בסך הכל רציתי קצת להצחיק אבל בכל פעם שהייתי מנסה היא היתה מתעצבנת. "די כבר! מה אתה תינוק?" הייתה רוטנת. ואז הייתי עושה לה את הפרצוף החמוד והיא מיד הייתה סולחת. וככה זה המשיך, חודש, חודשיים, שנה ולבסוף היא הלכה. ואני נשארתי לבד, ולא היה לי אף אחד לעשות לו פרצופים מצחיקים, חמודים, מנומסים ומשוגעים.

נעמדתי מול המראה בתחתונים והתחלתי לעשות לעצמי את הפרצופים המצחיקים שהיא כל-כך שנאה. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה קצרצרים | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה

אהבה למתקדמים

פוסט אורח – כתב: מתן פורטנוי.

זה מגעיל, שפל, מסריח, עלוב, לא טבעי, מדהים.

קשה לי להגיד שאני שונא פורנו, הייתי רוצה לשנוא אבל אני בנאדם חלש מדי בשביל זה. הייתי רוצה גם להגיד שאני רואה פורנו וחושב על צילום, תאורה, בימוי, עריכה.

לא.

אני חושב על זין, כוס, ציצים, שפיך. סקס. אפילו לא סקס יפה, הוא די מגעיל.

אם כבר נכנסנו לנושא,הוא גם מבוים נורא. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה פוסט אורח, קצרצרים | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה

ילד עצוב

"מזל טוב!" הכריז הרופא, "נולד לכם ילד עצוב!". אמא ואבא הביטו אחד בשנייה בבהלה. "איך זה יכול להיות? איך לא ראו את זה באולטרסאונד?" שאלה אמא מתנשפת עדיין מהלידה הקשה.
"לא הופיעו שום סימנים במערכות שלנו" הרופא התנצל והוסיף "בדרך כלל אנחנו מתריעים ברגע שמופיעה הודעה".
אמא שכבה על מיטת היולדות והחלה לבכות, ואבא שלא ידע כל-כך איך להגיב אחז חזק בידה, ניגב לה את הדמעות בטישו שהיה בתיק שלה. והדוקטור עמד שם נבוך, אוחז את התינוק. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה מצחיק, קצרצרים | עם התגים , , , , , , , | כתיבת תגובה

מוכר הבירות שנזף בי

שמש אדומה, ים סוער. על סוכת המציל דגל אדום. לקראת השקיעה.
נכנסתי קצת למים, נתתי לגלים להכות בי את עצמם. להתפוצץ לי בפרצוף. לשרוף.

ישבתי על החוף בתקווה להתנתק, לשכוח קצת מהצרות הקרובות אלי, הטרדות היומיומיות שחונקות לעיתים עד כדי חוסר יכולת לנשום.
אוויר – זאת המילה. באתי לים כדי לנשום אוויר. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה קצרצרים | עם התגים , , , , , , , | כתיבת תגובה

הילד שבי

ליאת אומרת שזה טיפשי, שאני רק מנסה לברוח מכל העולם, שנוח לי להיות אתו. אני חושב שהיא טועה, וחוץ מזה, זה לא משנה, אני לא יכול לשלוט בכמות הביקורים של הילד שבי. הוא תמיד מופיע בהפתעה, כשבא לו להשתעשע הוא נכנס אלי ומנסה בי כל מיני שטויות. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה קצרצרים | כתיבת תגובה

לישון עם כאב

כמו בכל בוקר, השמש החמה חדרה מבעד לחלון ביתו, סנוורה והעירה אותו. הוא עצם את עיניו בחוזקה והעמיד פני ישן, למרות שלא היה לו שותף לחיים שיאמין להעמדת הפנים הזאת. הוא שיקר לעצמו. כאב מעולם לא הפעיל שעון מעורר מתוך אמונה שאם השמש לא גרמה לעיניו להיפקח, כנראה שהוא לא באמת צריך לקום ממיטתו, כנראה שהעבודה באותו יום לא כל-כך חשובה.

הוא הבין שלשקר לעצמו זה חסר כל משמעות. ואם השמש כן העירה אותו הבוקר זאת סיבה מספיק טובה לקום. לקח לו בערך שבע דקות להתיישב על מיטתו, עוד חמש דקות שבהן ניסה לשכנע את עצמו לחזור לישון, אך הוא הבין שאין ברירה ויצא מחדר השינה לכיוון המטבח שהיה קטן וצנוע, למעשה זה היה מטבחון, יש שיאמרו שזוהי פינת קפה בכלל. 3 כוסות זכוכית קטנות ונקיות מונחות בפינת השיש בשורה מסודרת כמו חיילים העומדים בטור לפי פקודה. כיור קטן בעל ברז מטפטף, מה שמזכיר לו שהטכנאי צריך להגיע היום. קומקום רחב ממדים וצנצנת קפה שמתחתיה מונחת המעטפה היומית, הוא לא מיהר לפתוח אותה.

כאב נהג להכין לעצמו קפה מרענן של בוקר לפני שהוא יוצא לעבודה. הוא לגם מהמשקה החם ולרגע תהה לעצמו תהייה שחוזרת אליו מדי פעם, מיהו אותו בחור נסתר מהעבודה שנכנס אליו לדירה בכל לילה ושם לו את המעטפה. איך הוא מצליח כל פעם להתחמק? לפעמים כאב מגיע בלילה, רואה ששולחנו נשאר כפי שהיה לפני שיצא מהבית, הוא נכנס לרגע לחדרו וכשהוא חוזר לסלון המעטפה כבר שם כאילו שכבה שם כל היום. ולמה הוא בכלל צריך להיכנס, שישאיר לו את פרטי הלקוח בחוץ, בימנו זה נחשב חדירה לפרטיות. כעס קל עלה בליבו של כאב, אך הוא שכח אותו כשסיים את הקפה. הוא שפשף קלות את עיניו וניגש למעטפה. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה סיפורים | עם התגים , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה