מאוהב לרגע

מרכזית המפרץ, חיפה, השעה 22:00, גשם. סוף יום צילומים, אני עומד עם צוות של עוד 5 סטודנטים מהמכללה שבה אני לומד (שאגב עושים רעש כמו 15 סטודנטים) ומחכה לאוטובוס. הגב כואב, והרגליים שלי תפוסות לגמרי, כמו אחרי כל יום צילום. לאחר כמה דקות החלטתי שאני תופס קצת דיסטנס מהצוות, כדי להיות קצת לבד, הספיק לי 6 שעות צילום במועדון מעריצי מאנצ'סטר יונייטד שכל גול שהופיע על מסך הפלאזמה גרם לכ-מאה מהאנשים שהיו שם לצעוק את הנשמה שלהם.נעמדתי במרחק כמה מטרים מהם ונשענתי על המעקה, ופתאום הופיע מולי אהבת חיי.

חיילת צעירה, בלונדינית אם אני לא טועה, לבושת מדים, מתעטפת במעיל ובמחמם צוואר שלה. היו לה פנים יפיפיות ורציניות כאלה, כמו שאני אוהב. וככל שהסתכלתי עליה יותר הייתי בטוח שזה זה. שהיא הכי מתאימה לי בעולם. לא ידעתי מה להגיד, קצת קפאתי במקום מרוב שוק. והיא עמדה לה שם, ללא כל יכולת או ניסיון להבין שמולה עומד הגבר שלה. בקושי להרים את הראש וליישר איתי מבט היא עשתה, וגם כשזה קרה זה נגמר לאחר מספר שניות קצרות.

אבל אני הרגשתי משהו, משהו שאי אפשר להסביר. חשבתי לגשת ולנסות לפתח שיחה, אך בדיוק כשהתקדמתי לעברה עומר עצר אותי כדי לספר לי איזה בדיחה מטומטמת שהוא שמע.

ואז הגיע קו 501, היא עלתה לפני והתיישבה לה מאחורה, אני עליתי והתיישבתי במקביל אליה, כל-כך רציתי שגם היא תקלוט אותי, תראה ותרגיש משהו. אך היא התיישבה לה על הכיסא בכבדות, הניחה את התיק על המושב לידה, הפעילה מוזיקה באוזניות, ונרדמה. איזה יפה היא.

אני לא זוכר מתי בשנה וחצי האחרונה הסתכלתי על מישהי ונמשכתי אליה כמו שנמשכתי לחיילת הזאת. ומרוב שוק, פשוט לא יכולתי לעשות עם זה כלום. פשוט הסתכלתי עליה ישנה ודמיינתי את חיי הזוגיות שלנו לאורך הנסיעה. דמיינתי את הסקס איתה שהיה נראה לי מושלם וגם את הטיול לדרום שנעשה ביחד.

הגענו לכרמיאל, החברים מוציאים אותי מהחלום כי צריך לרדת, היא ירדה אחריי. העמסנו את הרכב בציוד ונכנסנו לאוטו, העפתי אליה מבט אחרון, יושבת לה בתחנה ומחכה שיבואו לאסוף אותה, נפרדתי ממנה בחיוך קל והמשכתי הלאה.